החלטה בתיק בש"פ 7260/13

א.             בש"פ 7260/13 היא בקשת המדינה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים) להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום, החל מיום 10.11.13 או עד למתן פסק דין בת"פ 15791-02-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה; העוררים בבש"פ 7556/13 (המשיבים 3-1 בבש"פ 7260/13) והעורר בבש"פ 7573/13 (המשיב 5 בבש"פ 7260/13) משיגים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ליפשיץ) במ"ת 15826-02-13 מיום 3.11.13, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר - בטענה של כרסום בחומר הראיות הלכאורי - בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 5.5.13, בה נעצרו המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. עניינה של הפרשה - רצח בכוונה תחילה ועבירות נוספות (קשירת קשר לביצוע רצח, הצתה, שיבוש מהלכי משפט ועבירות נשק).

רקע

ב.             ביום 10.2.13 הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד המשיבים (תפ"ח 15791-02-13), המייחס להם עבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) יחד עם סעיפים 301 ו-29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק); עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א), 144(ב) ו-29 לחוק; הצתה לפי סעיפים 448(א) רישא ו-29 לחוק; ושיבוש הליכי משפט לפי סעיפים 244 ו-29 לחוק.

כנטען בכתב האישום, בין גסוב הנבוזי (להלן המנוח) ומשפחתו, לבין המשיבים 2-1 ואחרים ממשפחת כיאל, וביניהם עבד אלסלאם כיאל (להלן עבד), התגלע סכסוך על רקע הפעלת בתי קפה בכפר ג'דיידה-מכר. ביום 19.12.11 נורה למוות ילד כבן 12 ממשפחת כיאל. לפי הנטען, נוכח חשדם של בני משפחת כיאל כי המנוח מעורב במותו של הילד, קשרו המשיבים ועבד להמית את המנוח ביום 12.9.12 עם שובו לכפר, לאחר לימודי קורס נהיגה מונעת שנערכו בעיר נהריה. בכתב האישום נטען, כי לפי הקשר הנרקם, היה על משיבים 5-3 להמתין בכפר לבואו של המנוח ברכב גנוב מסוג הונדה ולהמיתו בירי, ועל עבד היה למלטם מהמקום לאחר המתתו של המנוח, וכי במסגרת הקשר הצטיידו המשיבים בשני אקדחים. כנטען בכתב האישום, במועד האמור, בסמוך לשעה 1730, הגיע המנוח ללימודי הנהיגה המונעת, ובשעה 1900 נסע מועתצם כיאל (להלן מועתצם) יחד עם משיב 2, לבקשתו של האחרון, לנהריה, שם הצביע משיב 2 על המקום בו שהה המנוח, והורה למועתצם להמתין לו ולדווח על תנועותיו. נטען, כי בשעה 2030 התקשר מועתצם למשיבים והודיע להם כי נעצר על ידי המשטרה ועל כן אינו יכול לעקוב אחרי המנוח, ולפיכך הנחה משיב 3 את עבד להגיע לכניסה לכפר, להמתין למנוח ולדווח על תנועותיו. בסמוך לשעה 2050 - כך נטען - יצאו המנוח ואחד, נביל בדרה, מנהריה, ובסמוך לשעה 2103 הבחין בהם עבד, ודיווח טלפונית למשיבים 5-3. נטען, כי עבד עקב אחרי רכבו של המנוח, ובשלב מסוים הבחינו בו גם המשיבים 5-3 והחלו לנסוע אחריו ברכב ההונדה, נהוג בידי משיב 5. לפי כתב האישום, משנעצר רכבו של המנוח, בסמוך לשעה 2107, האט משיב 5 את מהירות נסיעתו והתקרב אל המנוח, ומשיבים 4-3 ירו לעבר המנוח, ופגעו בראש, צווארו, גוו וגפיו, וגרמו למותו. נטען, כי בשלב זה נמלטו משיבים 5-3 לעבר מגרש הכדורגל שבכפר, ירדו מרכב ההונדה והציתו אותו על מנת להעלים ראיות, נכנסו לרכבו של עבד ונמלטו מן המקום. עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 13.9.12 מסר משיב 1 לעבד 40,000 ש"ח כדי שימסור אותם למשיבים 5-3 כתשלום בעבור ביצוע הקשר והצלחתו.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים (מ"ת 15826-02-13). בבקשה זו נטען, כי כנגד המשיבים קיימות ראיות לכאורה, ובין היתר גרסתו המפלילה של עבד, שותפם למעשה, וכן גרסתו המפלילה של מועתצם. יצוין, כי כנגד עבד הוגש כתב אישום נפרד בבית המשפט המחוזי בחיפה (תפ"ח 15741-02-13).

הליכי המעצר

ג.            ביום 10.4.13 נעצר משיב 4, בהסכמתו, עד תום ההליכים וזאת נוכח מעצרו בהליך אחר.

ד.            בהחלטתו מיום 5.5.13 עמד בית המשפט המחוזי (השופט ר' שפירא) על עיקרי הראיות הלכאוריות בתיק. נאמר, כי ליבת חומר הראיות היא עדותו של עבד, שותפם של המשיבים לעבירות שבכתב האישום, לה מצטרפת עדותו של מועתצם המתייחסת למעורבותו של משיב 2. בית המשפט סקר את הודעותיו של עבד במשטרה: נאמר, כי בתחילה הכחיש עבד את המיוחס לו, אולם לאחר מכן הודה בפני מדובב בבית המעצר בביצוע הרצח. במסגרת הודאה זו ציין עבד כי משיב 4 נהג ברכב, וכי הוא (עבד) ומשיב 3 ירו במנוח. עבד הזכיר מעורב נוסף, אחד ענאן סמרי. נאמר, כי לאחר שעומת במשטרה עם המדובב שינה עבד מגרסתו וטען בפני החוקרים, כי נפגש עם המשיבים יום לפני הרצח, ובפגישה זו תכננו את הרצח. לטענתו, תפקידו היה למלט את המשיבים, אולם לאחר שמועתצם נעצר על ידי המשטרה, הוא התבקש לעקוב אחרי המנוח. לטענתו, משיבים 4-3 הם שביצעו את הירי, ומשיב 5 נהג ברכב ההונדה. עוד מסר עבד, כי לאחר הירי במנוח היה הוא עד להצתת רכב ההונדה ומילט את משיבים 5-3, וכי יום לאחר הרצח קיבל ממשיב 1 מעטפה ובה 40,000 ש"ח ומסר אותה למשיב 3.

באשר לגרסה שמסר מועתצם במשטרה נאמר בהחלטה, כי תחילה הכחיש מועצתם מעורבות באירוע, אולם בהמשך הודה כי התבקש על ידי משיב 2 לעקוב אחר המנוח ולדווח על תנועותיו, וכי לצורך כך משיב 2 נסע עמו לנהריה והראה לו את המקום בו שהה המנוח. לדבריו של מועתצם, הוא לא ידע מהי מטרת המעקב אחר המנוח, ובשלב מסוים דיוח כי עצרה אותו משטרה.

          עוד נאמר, כי קיימות בתיק ראיות נוספות המצביעות על אותות אמת בגרסתו של עבד - מחקרי תקשורת, עדות ראיה בנוגע להימלטותו של רכב ההונדה, עדויות בנוגע להשכרת רכב - מהסוג בו נהג עבד - על ידי משיבים 5-4 בסמוך למועד הרצח, ועדויות בנוגע לסכסוך בין משפחות כיאל והמנוח.

ה.           בהחלטתו מיום 5.5.13 ציין בית המשפט המחוזי, כי "הקושי המרכזי בחומר הראיות בתיק זה נמצא דווקא בליבת חומר הראיות, שהיא עדותו של עבד", כי "אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה כי עבד שיקר למדובב", וכי "הסתירות הרבות עליהן הצביעו המשיבים בטיעוניהם אינן משוללות יסוד (כמו למשל העדויות לעניין סוג האקדח וכמות כלי הנשק המעורבים ועוד)". מסקנתו של בית המשפט המחוזי היתה כי "על אף קיומם של קשיים ראייתיים, סבורני כי הם לא מגיעים לרמה של ליקויים או פגמים המערערים על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית". הוטעם, כי בליבת חומר הראיות עומדת עדותו של עבד ממנה נובע עיקר הקושי, מאחר וזה מסר שתי גרסאות סותרות. באחת, שניתנה בפני מדובב, השתתף בעצמו בירי על המנוח, בין היתר על רקע העובדה שהמנוח ניסה לסכסך בינו לבין ארוסתו. בשנייה, שניתנה לחוקריו לאחר עימות עם המדובב, צומצם חלקו באירוע לכדי מעקב ומילוט. צוין, כי אל עדות זו מתווספת עדותו של מועתצם, וכי קיימות ראיות נוספות המצביעות על אותות אמת בגרסתו השנייה של עבד (מחקרי תקשורת, איכוני טלפון ועדויות ראייה נוספות). לעמדתו של בית המשפט המחוזי, הקשיים בתיק מחלישים את התשתית הראייתית הלכאורית, אך אינם שומטים את הבסיס תחת קיומה. נאמר, כי לצד המסוכנות הטמונה בעבירות המיוחסות למשיבים, נסיבות המקרה מלמדות על היעדר מורא בפני החוק, וכי קיים חשש כבד לשיבוש הליכים. את אלה, כך נאמר, אין ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר. על כן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. עם זאת הוסיף בית המשפט, כי בשל הבעייתיות המסוימת בתשתית הראייתית, ניתן יהיה לערוך איזון מחדש של מכלול השיקולים לאחר שמיעת עדויותיהם של עבד ומועתצם.

ו.              על החלטה זו עררו משיב 2 (בש"פ 3480/13) ומשיב 5 (בש"פ 3526/13). בהחלטתו של השופט דנציגר מיום 27.5.13 נדחו עררים אלה. נאמר, כי "בנסיבות העניין, ועל אף הקשיים הראיתיים בתיק, קיימות די ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים כנגדם". עוד נאמר, כי מבלי להקל ראש בטענות בדבר קיומן של סתירות בחומר הראיות "מן הראוי יהיה לבררן במסגרת ההליך העיקרי בתיק, וכי לעת עתה אין הן מחלישות את התשתית הראייתית באופן שמצדיק את קבלת העררים". באשר לעילת מעצר נאמר, כי זו קיימת "בעוצמה גבוהה"; השופט דנציגר נדרש הן לעילת המסוכנות והן לעילת החשש מפני שיבוש הליכים. על כן - כך נקבע - לא תסכון "כל חלופת מעצר". בהחלטתו של השופט דנציגר נאמר עוד, כי בשים לב למועדים שנקבעו לשמיעת התיק בבית המשפט המחוזי יתכן שיהא צורך בהארכת מעצרם של המשיבים, וכי - מבלי לטעת מסמרות - יתכן שלאחר שמיעת חלק מן העדויות יהיה מקום לשוב ולעיין בסוגיית המעצר.

ז.              גם המשיבים 1 ו-3 הגישו ערר על החלטתו של השופט שפירא מיום 5.5.13 (בש"פ 3696/13). ערר זה נדון בפני. בהחלטתי מיום 3.6.13 ציינתי, כי מעיון בחומר, בהחלטתו של השופט דנציגר ובהחלטתו של השופט שפירא בבית המשפט המחוזי עולה, כי בתיק החקירה קיימים קשיים ראייתיים. בהחלטתי מיום 9.6.13 נקבע - בהסכמת הצדדים - כי עבד ומועתצם יעידו ראשונים, וכי דבר זה עשוי להבהיר את הטעון הבהרה. נקבע, כי לאחר שתישמענה עדויות אלה, ניתן יהא להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר.

ח.             עבד הובא לעדות בתיק העיקרי ביום 26.6.13, אולם שמר על שתיקה מוחלטת, והודעותיו במשטרה הוגשו לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. מועתצם העיד בימים 3.7.13, 10.9.13 ו-1.10.13. בעדותו חזר בו מועתצם מגרסתו המפלילה, וטען כי זו הועלתה לבקשתם של החוקרים. גם מועתצם הוכרז כעד עוין, וגם הודעותיו במשטרה הוגשו לפי סעיף 10א לפקודת הראיות.

ט.             בהמשך להחלטה בבש"פ 3696/13, ומשנשמעו עדויותיהם של עבד ומועתצם, הוגשו בקשות לעיון חוזר בהחלטה בעניין מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 3.11.13 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ליפשיץ) את הבקשות לעיון חוזר בקבעו, כי לעת הזו לא ניתן לקבוע ששתיקתו של עבד מעל דוכן העדים מובילה לאיון או להפחתה משמעותית במשקל גרסתו המפלילה, הגם שיש לבחון אותה בכפל זהירות. נאמר, כי גרסאותיהם של עבד ומועתצם מחזקות האחת את רעותה, ומדובר בחיזוק "איכותי למעלה מהרגיל" באשר שני אלה לא היו מצויים בסוד הקשר הפלילי עובר לאירוע. בית המשפט נדרש גם למחקר תקשורת, התואם את גרסאותיהם המפלילות של עבד ומועתצם; צוין בהקשר זה, כי מועתצם - בעדותו - לא סיפק הסברים באשר לשיחות הטלפון שקיים. נאמר, כי גם אם עוצמת הראיות בתיק אינה גבוהה, וספק אם אכן כך הדבר, לאור מהות האישומים ועוצמת העילות אין להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

ההליכים בתיק העיקרי

י.             כאמור, עבד ומועתצם העידו במשך 4 ישיבות - 26.6.13, 3.7.13, 10.9.13 ו-1.10.13. בית המשפט המחוזי קבע דיוני הוכחות לימים 30.10.13, 6.11.13, 27.11.13, 18.12.13 ו-7.1.14. דיון ההוכחות שנקבע ליום 30.10.13 לא התקיים, וביום 6.11.13 העידו מספר עדי תביעה.

בקשת המדינה (בש"פ 7260/13)

יא.           בבקשת המדינה נטען, כי מסוכנותם הגבוהה של המשיבים נלמדת מטיב העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. כן נטען, כי קיים חשש מובהק לשיבוש הליכי משפט, וכי נוכח העונש החמור הצפוי למשיבים, אם יורשעו, קיים גם חשש אינהרנטי להימלטותם מן הדין. לפיכך, התבקשה הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום.